פסק-דין בתיק ע"פ 43299-02-12

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מ' אלטר) בת"פ 53166-05-11 מיום 8.1.2012.

כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, במסגרת דיון במ"י 47522-05-11, ביום 26.5.2011, שוחרר המערער מהמעצר בו היה נתון באותה העת, בתנאים שכללו הרחקה מבית אמו ואי יצירת קשר עם המעורבים בפרשה (להלן: "ההוראה החוקית").

עוד באותו היום, סמוך לשעה 15:35 המערער הגיע, וזאת בניגוד להוראה החוקית, לבית אימו (להלן:"המתלוננת"), והמתין לה במדרגות הבית עד שחזרה מעבודתה.

בשלב זה, המערער נכנס לבית המתלוננת ודרש ממנה שתיתן לו 40 ש"ח. משסירבה, הלם 3 מהלומות אגרוף בידה הימנית בחוזרו על המילים "תביאי עכשיו את הכסף מהר", ובסופו של דבר נתנה לו האם 40 ש"ח, אותם חטף מידה ואת מפתח דלת הכניסה הראשית לבית.

טענת המערער במשפטו הייתה, כי הגיע לבית המתלוננת בהסכמתה כדי לקחת בגדים וכפר בכל שאר העובדות.

בתום שמיעת ראיות בהכרעת דין מפורטת, הרשיע כב' השופט קמא את הנאשם בעבירות לפי סעיפים 287(א), 379 ו-404 רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, קרי, הפרת הוראה חוקית, תקיפה סתם ודרישת נכס באיומים.

בית משפט קמא גזר על המערער 10 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור בתקופה זו כל עבירת אלימות מסוג פשע. כמו כן, הפעיל בית המשפט קמא עונש מאסר המותנה של 10 חודשים מת"פ 30466-05-10 (שלום, עכו) זאת לריצוי במצטבר לעונש המאסר שהושת עליו.

כך שסך הכל, יהיה על הנאשם לרצות 20 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו.

ערעורו של המערער הופנה תחילה כנגד פסק דינו של ביהמ"ש קמא, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. ואולם, בדיון לפנינו, הותיר ב"כ המערער על כנו את הערעור על חומרת העונש בלבד.

בנימוקי הערעור בכתב ובעל פה, טען ב"כ המערער, כי שגה בית המשפט קמא כאשר הטיל על המערער עונש של 20 חודשי מאסר בפועל.

בטיעוניו, טען ב"כ המערער, כי "מדובר במערער שכל עולמו נע סביב אמו", כלשונו, שהינה כאמור המתלוננת בתיק הפלילי נשוא גזר הדין שבפנינו.

לשיטת ב"כ המערער, הודה האחרון בהזדמנות הראשונה בהוראת החיקוק של הפרת הוראה חוקית וכי כל רצונו היה לקבל מאמו 40 ש"ח.

כיום לדברי הסנגור, המתלוננת חפצה בשובו של המערער לביתה, ובתוך כך, הפנה לנסיבותיו האישיות של מרשו ובכלל זה, יתמותו מאב בגיל צעיר, פטירת אחיו שנים מספר לאחר מכן והסתבכותו בפלילים תוצאת היותו מכור לסמים.

משכך, ביקש בא כוח המערער לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של המערער, לאחר שהאחרון כבר ריצה מאסר של כ- 14 חודשים מעונשו.

מנגד טענה באת כוח המשיבה, כי פסק דינו של בית המשפט קמא נכון ומקיף ואין לשנותו. לשיטתה, אך טבעי הוא, שאמו של המערער תרצה בשלומו ובחזרתו הביתה, קל וחומר בנסיבות העניין דנן, בהם הקשר בין המתלוננת למערער, בנה, הדוק.

עוד הדגישה באת כוח המשיבה, כי יש לתת משקל לעובדה שעובר למעשים נשוא כתב האישום, ביצע המערער עבירות דומות וכן, כי לחובתו הרשעות קודמות.

לשיטתה, אין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להוות שיקול לקולא בעניינו וזאת בשל חומרת המעשה, העובדה כי העבירה בוצעה כלפי אמו, בשר מבשרו, ואף בשל הסכנה הנובעת מהתמכרותו לסם והישנות המעשים מצידו. 

לאחר שמיעת טיעוני באי כוח הצדדים הורינו לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המערער.

בתסקיר, הובאו בהרחבה נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, כפי שחלקן אף בא לידי ביטוי בטיעוני בא כוחו.